״אגדה מהלכת של אומץ, קור-רוח ומקצוענות״

לפני 49 שנים בדיוק (10-09 באפריל 1973) פשטו חוליות-לוחמים מסיירת-מטכ"ל, מהצנחנים ומשייטת 13 על בתי בכירים מהפת"ח בבירות, וחיסלו אותם. המבצע נודע בשם "אביב נעורים". ליעל מן ז"ל, הלוחמת המיתולוגית של המוסד, היה חלק מרכזי ומשמעותי במבצע. אלי מַצְרִי, שהיה בין מפעיליה שנים רבות לאחר המבצע, מספר מנקודת-מבטו המקצועית והאישית על אחת הדמויות הייחודיות בארגון, על לוחמת שעדיין לא קמה לה יורשת בחוכמתה ובתעוזתה. ״אגדה מהלכת של אומץ, קור-רוח ומקצוענות״, אמר עליה אהוד ברק, כשספד לה.

מאת: מאיר חוטקובסקי

9.04.2022

תעוזה וחשיבה

תעבורנה עוד שנים רבות, אם בכלל, עד אשר תיחשפנה פעולותיה הנועזות של יעל מן, שהלכה לעולמה באוגוסט האחרון (2021 ), והיא בת 85. פעולותיה והסתכנותה במבצע "אביב נעורים", באיסוף ובהעברת מודיעין מדויק ללוחמי-צה"ל, מעניקים לה מקום מכובד בהיסטוריית המודיעין הישראלי. אפרת מס כתבה עליה ספר בשם: יעל- לוחמת המוסד בבירות, ערוץ 12 הקרין סרט דוקו-דרמה על-אודותיה, ואילו אורי מילשטיין כתב ספר על המבצע כולו. מן לקחה חלק במבצעים רבים ומורכבים, אך הותרה לפרסום רק השתתפותה במבצע "אביב נעורים", שזכה לחשיפה תקשורתית בין-לאומית.

"היו לה יכולות הבנה ותפיסה מדהימות ממש! תמיד הייתה צעד קדימה בחשיבה. אני לא זוכר בכל השנים הרבות שבהן עבדתי איתה, ועבדתי איתה מקרוב מאוד, שהיא מתעצבנת, או צועקת, או כועסת, ויחד-עם-זאת היא הייתה עומדת על שלה", אומר, בעיניים בורקות, אלי מַצְרִי (77), גמלאי המוסד, שהיה בתקופה מסוימת המפעיל של מן. יש לו הערכה מאוד גדולה לאישיותה וליכולותיה היוצאות-דופן. "במוסד יש לוחמים ולוחמות רבים, הניחנים בתעוזה ובחשיבה מחוץ לקופסה, אך לא היו רבים כמו יעל בתקופתי."

תסריטאית ככיסוי

איילין שטיינר, שמה המקורי של יעל מן, יהודייה אזרחית ארצות-הברית, הגיעה ארצה בשנת 1968, לאחר גירושיה. היא הייתה בהכשרתה אשת-מחשבים. באחת ההשתלמויות בארץ היא התוודעה לאיש-מוסד, שהשתתף איתה בקורס, והציע לה להצטרף למוסד. ב-1971 גויסה לארגון, ושירתה בו 16 שנים. אחת מפעולותיה הראשונות כלוחמת הייתה במבצע "אביב נעורים", שתוכנן כחלק ממבצע "זעם האל", שמטרתו הייתה לחסל את מתכנני ואת מבצעי הטבח ב-11 הספורטאים הישראליים, שהשתתפו באולימפיאדת מינכן ב-1972. מן נשלחה לבירות בכיסוי של תסריטאית וסופרת, על-מנת לספק מודיעין איכותי ללוחמי-הסיירת. תיקי-המודיעין, שהכינה מן, היו מדויקים להפליא- דבר שהביא להצלחת המבצע באופן מושלם.

יחסי מפעיל-לוחם

"היכרותי עם יעל החלה בשנות השמונים, בעת שליחותי הראשונה באחת מארצות-אירופה", מציין מַצְרִי. "בשנת 1982 מוניתי להיות המפעיל של יעל, ושימשתי בתפקיד זה במשך חמש שנים, עד אשר הועברתי לתפקיד חדש." יחסיו של מַצְרִי עם מן היו יחסים מיוחדים. "הקשר שלי עם יעל היה מעבר לקשר רגיל של מפעיל ולוחמת", הוא מבהיר, ומוסיף: "גם אשתי הכירה אותה, והיינו אצלה בבית בהרצליה. היחסים והאמון מטבעם זולגים לכל-מיני כיוונים, ובינינו היה אמון כזה, שהיא לא חששה להיפגש גם עם אשתי וגם להזמין אותנו אליה הביתה, והכירה לנו את בעלה השני, ג׳וני."

תפקיד של מפעיל הוא מורכב ביותר. הוא חייב שתהא לו היכרות עמוקה ורחבה עם הלוחם, הכוללת את אורח-חייו, את מצבו המשפחתי, את מצבו הכלכלי, את מצבו הנפשי ועוד. "המפעיל הוא בעצם הקשר בין המטה לבין הלוחמים בשטח. הם אינם מגיעים למטה. המפעיל הוא בעצם בשבילם הכול; הוא האב והאם ואיש-מבצעים והפסיכולוג. זה תפקיד שאותו צריך לבנות; אין לו מסגרת או הגדרה ברורה. כל אחד מבין את תפקיד המפעיל בצורה אחרת. זה תלוי ביכולות הבין-אישיות שלך, באהדה שאתה יודע לגלות, בהבנה, בקשר המיוחד שאתה רוקם עם הלוחם, או עם הלוחמת."

חריגה מנהלים

מַצְרִי מספר בהתפעלות רבה על מקצועיותה של מן, שחרגה לעיתים מסטנדרטים ברורים ומהתנהגות סבירה. "כשהייתי המפעיל של יעל, היא עמדה בראש מבצע, שבו השתתפו לוחמים רבים. כולם בעצם נשענו עליה, וסמכו עליה. היא ידעה להוביל, שימשה כעוגן וכמנהיגה העומדת בראש. ההשפעה שלה על כל מי שעבד תחתיה הייתה מדהימה; היא הקרינה תמיד רוגע, ביטחון ושלווה. אף-פעם לא היו לחץ ומתח- גם ברגעים הכי קשים."

אחת הדוגמאות הקלאסיות למקצועיותה של מן הייתה בעת מבצע "אביב נעורים": לאחר ההתנקשות של חיילי-צה"ל בשלושת פעילי-הטירור של פת"ח בבירות, ולאחר חיסול מחבלים רבים נוספים, היא הייתה אמורה, על-פי הנהלים, להימלט מלבנון ולהגיע ל'חוף-מבטחים' באחת מארצות-אירופה. היא דחתה את ההוראה, לאחר ששקלה והעריכה, כי אינה נכונה במקרה הזה, וגם משום שהבינה שהקריירה שלה במוסד תסתיים באותו הרגע. היא שכנעה בכך את מפקד-האגף שלה, מייק הררי ז"ל, שבסופו-של-דבר קיבל את דעתה. היא עזבה את בירות לאחר מספר ימים באופן מסודר- דבר שאפשר לה להמשיך ולתרום למדינה כלוחמת במבצעים גדולים אף יותר מזה של "אביב נעורים".

חמלה ותמימות

ניתן להבין מדבריו של מַצְרִי על-אודות מן, שהייתה יחידת-סגולה באופן ההתנהלות המבצעית שלה ומול מפקדיה. המפעילים שלה היו חייבים להגיע למפגשים איתה מוכנים ביותר, על-מנת לא 'לפשל' מולה. "היו מקרים, שבהם היו לה הסתייגויות במהלך הכנתה של תוכנית-מבצע, ואז התפתח ויכוח, עד שהיא שכנעה אותנו, או שאנחנו שכנענו אותה", מדגיש מַצְרִי. "היא לא התביישה להעמיד את מפקדיה על טעותם, אם האמינה שהיו כאלה. בהרבה מקרים היא הכירה את השטח טוב-יותר מהממונים עליה, ולרוב היא הייתה הצודקת. היא הייתה פדנטית באופן חריג, והדקדקנות שלה בתחומי הכיסוי בשטח במדינות שבהן פעלה הייתה עד לפרטי-הפרטים. היא ידעה טוב מאיתנו כיצד להתמודד עם הפקיד במעבר-הגבול, מתי ניתן לתת 'בקשיש' ועוד."

אף שמן הייתה סופר-מקצועית ולוחמת נועזת, היו בה פשטות וענווה. "ההתנהגות שלה הייתה תמיד מינורית. לא משנה היכן- אם זה בדיון, אם זה במסעדה, בבית-קפה, בקמפינג ובכל מקום אחר. היא ידעה להתאים את עצמה, כמו זיקית, בהתנהגות המתבקשת לאירוע המסוים. היה לה טעם טוב בלבוש, הייתה מאופרת באופן סולידי, והעיקר- ידעה לא לבלוט. הייתה בה גם מין תמימות אמריקנית, כשנתקלה במקרים ייחודיים בחיי היום-יום", צוחק מַצְרִי. "זכור לי, שבאחת הפעמים נפגשנו מפקד-האגף שלמה גל ז"ל, יעל ואנוכי בפרנקפורט. לאחר ארוחה משותפת באחת המסעדות החליט שלמה גל להראות ליעל את החלונות האדומים. כשיעל ראתה את הבחורות עומדות בוויטרינות, היא הייתה המומה. ראיתי על פניה, שקשה לה לעכל את מה שהיא רואה. מצד אחד, היו בה תכונות של לוחמת אמיצה ללא-חת, ומאידך-גיסא, התגלו בה חמלה, רגישות ותדהמה, כשנחשפה לבחורות החצי-עירומות בחלונות-הראווה."

דמות לחיקוי

לאחר 16 שנות-שירות כלוחמת בארגון פרשה מן, ואת שארית חייה הקדישה לזמן-איכות עם בעלה, ג'וני, ועסקה בצילום ובכתיבה. מן הייתה חשוכת-ילדים, אך הדבר לא גרם לה למרירות ולתחושת-החמצה על שלא הפכה להיות אם. "היא נשאלה רבות בעניין", מספר מַצְרִי, "ותמיד השיבה, שיש לה 'הילדים' שעליהם הייתה אחראית מבצעית. הם היו הרבה יותר צעירים ממנה, והיא התייחסה אליהם במסירות ובאהבה, כמו אמא לילדיה. הפיקודים שלה העריצו אותה מעל-ומעבר. היא הייתה לגביהם דמות לחיקוי, והם ידעו, שניתן לפנות אליה בכל-עת. תמיד היה לה זמן לכולם."

לפני מספר שנים, לאחר פרישתה, חלתה מן בפרקינסון. היא קיבלה את המחלה כפי שנהגה בחייה המבצעים: באומץ ובתחושה שהיא הולכת עכשיו להילחם ולנצח. היא המשיכה בשגרת-חייה, עם אופטימיות ובהתמודדות אמיצה, עד אשר הכריעה אותה המחלה. מַצְרִי מודה, שגם הוא נשבה בקסמיה. "אני יכול להגיד, שמכול עשרות-הלוחמים שהפעלתי הייתה יעל הדמות שאני הכי מעריץ, מעריך וזוכר לטובה. התמזל מזלי, שהייתה לי הזכות לעשות איתה כברת-דרך בתוך כל השנים האלו שעבדתי במוסד, ועל כך אני אומר תודה."

לכתבה המקורית במגזין כיוון חדש - המגזין לאזרח הוותיק ברעננה, אפריל 2022, גיליון 298, עמ' 11-10